<h1>ראב"ן סימן קפ"ח</h1>
<h2>דף נא:</h2>
ואם שכח ולא בירך ברכת המזון אחר סעודה ונזכר אם בעיר אכל יחזור למקום שאכל ויברך כל זמן שלא נתעכל המזון במעיו ועדיין שבע ואם בדרך אכל ולא נזכר עד שהחזיק בדרך יברך במקום שנזכר ואם נתעכל המאכל עד שלא נזכר על זה נאמר מעות לא יוכל לתקן. ולעניין קידוש שבתות וימים טובים מקדש ואח"כ נוטל ידיו דתכף לנ"י סעודה, וכן לעניין הבדלה מבדיל ואח"כ נוטל ידיו. ומברכין על הבשמים ואח"כ על האור דאמר ר' יוחנן נהגו העם כב"ה ואליבא דר' יהודה והא דאמר מאורי האש ולא אמר מאור האש משום דאמר להן ב"ה לב"ש הרבה מאורות יש לאש. ואין מברכין אלא על האור ששבת, וכן נמי אם שבת ממלאכת עבודה כגון אור ששבת שנעשה בבית ישראל בשביל חיה או חולה אבל על אור של גוי אין מברכין, אבל אם הדליק ישראל מגוי כיון שהוסיף האור ביד ישראל שרי, הלכך ההולך בדרך ורואה אור במ"ש בין הגוים לא יברך. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רבא אמר יאותו ממש שיכיר בין דינר לאיסר, ולהכי נהגו להסתכל בציפורנים כדי שיכיר בין ציפורן לבשר. וגחלים לוחשות מברך עליהן היכי דמי לוחשות כל שמכניס קיסם ודולקת. ואמר רב יהודה אמר רב אין מחזירין על הנר כדרך שמחזרין על כל המצות אלא אם יש לו אור יברך ואם אין לו אין צריך לחזור אחריו ויבדיל בלא נר. ונר העשוי לכבוד אין מברכין עליו כגון נר העשוי להאיר בבית לבני אדם לכבוד לפיכך נהגו להאיר נר לצורך הברכה. ואם אין לו נר אחר מברך על זה שלו כי נירות שלנו רובן להאיר עשויין ולא לכבוד שאם היה אור הלבנה נכנס לבית לא היה מדליקו. וגם בב"ה אין מברכין על הנר העשוי להאיר לב"ה ומדליק נר אחר. ואם יש ב' נירות בב"ה או בבית, האחר הוא לכבוד דנר לאחד נר למאה והשיני מברך עליו.
